גזר דין בתיק ת"פ 30896-10-11

מבוא

1.     הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון  בעבירות של סחיטה באיומים וגניבה, עבירות לפי סעיפים 428 סיפה, 384 ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הסדר הטיעון אינו כולל הסכמה לעניין העונש.

2.     על פי כתב האישום המתוקן (סומן באות א) שהוגש במסגרת הסדר הטיעון הודה הנאשם כי ביום 14.10.2011 בשעה 5:00 או בסמוך לכך, נסע הנאשם ברכב עם שני אחרים. הנאשם ביקש מנהג הרכב, תאמר עכאוי לאסוף את המתלונן שהלך רגלית מתוך כוונה למצוא טרמפ בטענה כי מדובר בחבר שלו. 

3.     המתלונן ישב לצידו של הנאשם במושב האחורי, בשלב מסוים חטף הנאשם מהמתלונן את מכשיר האיפון שלו ומסרו לאחר כל זאת במטרה לגנוב אותו. משדרש המתלונן מהנאשם כי יוחזר לו מכשיר האיפון, קרא הנאשם לאחר וביקש ממנו להביא לו את הסכין וזאת כדי להניע את המתלונן להימנע מהתנגדות לנטילת מכשיר האיפון. בשלב זה מסר האחר לנאשם חפץ הנחזה להיות סכין, המתלונן חש בסכנה לחייו, פתח את דלת הרכב וברח.

הרישום הפלילי

לנאשם יליד שנת 1985 (כבן 27), 9 הרשעות קודמות, הראשונה בשנת 2003 בבית משפט לנוער בעכו והאחרונה ביום 14.4.2010. הוא נדון פעמיים לעונשי מאסר בפועל (לתקופות של 10 חודשים ו-5 חודשים) והורשע בעבירות  אלימות ועבירות רכוש, לרבות עבירה של סחיטה באיומים, בנוסף לעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגת רכב ללא רשיון והפרת הוראה חוקית.

תמצית טיעוני הצדדים

4.     ב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשם מאסר בפועל ארוך ומשמעותי, מאסר על תנאי מרתיע, קנס ופיצוי לטובת המתלונן שהעיד בפני ביהמ"ש. בטיעוניו שם דגש על חומרת מעשיו של הנאשם והעבירות בהן הורשע תוך הצגת הנסיבות החמורות שימוש בנשק קר-חפץ הנחזה להיות סכין ובחירה אקראית של הקרבן, המחייבים ענישה משמעותית גם בהתחשב בעברו של הנאשם שהמשיך לבצע עבירות למרות הזדמנויות רבות שניתנו לו על ידי בתי המשפט, (תוך הפנייה לתוכן טיעוני הנאשם עובר להרשעתו האחרונה ט/2).

לטענתו אין לראות בחרטת הנאשם כנה ואמיתית בין השאר משום שהנאשם הודה בשלב בו נותרה שמיעת עדותו של עד התביעה האחרון, בתמיכה לטיעוניו הציג פסקי דין שונים.

5.     ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בתקופת המעצר שריצה הנאשם עד היום, בנוסף לעונש מאסר מותנה ופיצוי למתלונן ובכך לאזן בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס האישי של הנאשם, לטענתו עברו של הנאשם אינו מכביד, העבירה לא בוצעה באלימות והנאשם לא עשה שימוש בחפץ שנחזה להיות סכין.

בטיעוניו שם דגש על העובדה כי שני הנוסעים הנוספים ברכב, שותפיו לעבירה של הנאשם לא הועמדו לדין למרות שזהותם ידועה על פי פרוטוקול דיוני המעצר (ס/1), ב"כ המאשימה התנגד לקו טיעון זה.

יש לטענתו להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, צעיר בן למשפחה מרובת ילדים, במצב אקונומי נמוך, משפחה נורמטיבית, ללא מעורבות בפלילים. הנאשם מעולם לא היה במסגרת לימודית, טיפולית או תעסוקתית, על אף הסתבכויות הקודמות כשהיה קטין, הורשע מבלי שנשלח לטיפול. כעת הנאשם מאורס וארוסתו ממתינה לשיחרורו,  בתמיכה לטיעוניו הציג פסקי דין שונים.

6.     בתום הטיעונים הנאשם הביע חרטה וביקש סליחה מהמתלונן.

דיון

7.     אקדים ואבהיר כי הסדר הטיעון הושג לאחר שמיעת מרבית עדי התביעה, העד האחרון שלא העיד, תאמר עכאוי לא הגיע להעיד בשל אשפוזו בבית חולים עקב תאונת עבודה. בשל הסדר הטיעון, לא נקבעו בהכרעת הדין קביעות עובדתיות באשר לחלקם של שני הנוכחים הנוספים ברכב, נושא אליו  התייחס ב"כ הנאשם  בטיעוניו. חשוב לזכור כי המסגרת העובדתית המחייבת היא המסגרת הקבועה בכתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם ואפנה בעניין זה ל ע"פ 314/03 רג'אח שיהד בן עווד נ' מדינת ישראל:

"הודאה בעובדות המתוארות בכתב-אישום פירושה הוא שאותן עובדות הן המהוות תשתית לגזר-הדין שייגזר על הנאשם. אם מבקש נאשם להוסיף ולהסתמך, בטיעון לגזר-הדין, על עובדות נוספות מן האירוע שלעניין, שומה עליו להסכים על-כך מראש עם התביעה, ואפשר תבקש התביעה להוסיף ראיות מוסכמות נוספות משלה. ואולם באין הסכם על הבאתן של עובדות מתוך תיק המשטרה, אין זה נכון וראוי להסתמך על עובדות הנסבות על האירוע נושא הדיון, עובדות שאינן מתוארות בכתב-האישום ואשר בעניינן לא נעשה הסכם בין הסנגוריה לבין התביעה".

8.     בכתב האישום המתוקן (סומן באות א') לא מיוחסת לתאמר ידיעה או מעורבות במעשים הפלילים ונכתב במפורש באשר לנוסע האחר שמסר לנאשם את החפץ הנחזה לסכין כי "זהותו אינה ידועה למאשימה" וזו המסגרת העובדתית לפיה יש לקבוע את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

9.     על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם פעל בשיתוף עם אחר שזהותו לא ידועה, אך הנאשם היה הדומיננטי, הוא היה זה שבחר את הקרבן התמים שהלך לצד הדרך בדרכו לחפש טרמפ על מנת להגיע הביתה. הנאשם יזם את רעיון העלאת המתלונן לרכב תוך הטעיית הנהג תאמר בטענה שהמתלונן חבר שלו. הנאשם חטף מהמתלונן את מכשיר האיפון ונעזר באותו אחר כדי לאיים על המתלונן באמצעות חפץ הנחזה לסכין, איום שהביא לקפיצת המתלונן מהרכב ומנוסה מהמקום.

10.                        עבירה של סחיטה באיומים פוגעת בסדר הציבורי ויש לתת לכך ביטוי משמעותי בעת גזירת הדין ואפנה לפסק דינו של הש' אשר גרוניס, (כתוארו אז):